<h1>ארחות חיים הלכ' ערבי פסחים ושאר ימים טובים סימנים ו'—ז'</h1>
<h2>דף נה.</h2>
ושלש אומניות הם שמותר להתחיל ולגמור קודם חצות ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות. והם החייטים והרצענים והספרים והכובסים אע"פי שיש בפרטן ד' בכללן אינן אלא ג' וטעם ההיתר לפי שכלם לצורך המועד החייטים שכן ההדיוט תופר כדרכו במועד הרצענים שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהם במועד ומכל הרצענים יש ללמוד שאין מותר לתקן מנעלים במועד רק לעולי רגלים בלבד וההיתר להם משום אונס הדרך אבל לשאר בני אדם אסור ובהלכות חולו של מועד אבאר דין זה בארוכה בע"ה. הספרים והכובסין שכן הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורים מכבס ומספר במועד. ושאר האומניות אסורין במקום שנהגו שלא לעשות אבל במקום שנהגו לעשות מותרין הכל לעשות עד חצות ולדברי הכל כל מכשירי אוכל נפש כגון השחזת הסכין או הגעלה מותרין אפי' לאחר חצות. והרמב"ם ז"ל כתב דבמקום שנהגו שלא לעשות הכל אסורים אפילו לגמור ובמקום שנהגו מותר לגמור אבל לא להתחיל אפי' יוכלו לגמור קודם חצות והחכם ר' שמואל כתב בי"ד בניסן אסור בעשיית מלאכ' מדבריהם כגון חולו של מועד וקל הוא מחש"מ שאינו אסור בעשיית מלאכה אלא מחצות ואילך שהוא זמן שחיטת הפסח אבל מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג מקום שנהגו לעשות עושין שלא לעשות אין עושין ואפי' במקום שנהגו לעשות לא יתחיל במלאכה בתחלת י"ד אע"פי שיכול לגומרה קודם חצות והעושה בו מלאכ' אחר חצות מנדין אותו ומשמתין אותו והג' אומניות שאמרנו מתחילין לעשות במקום שנהגו ועושין אותן עד חצות אבל שאר אומניות אם התחיל בהן קודם י"ד גומר והוא שיגמור עד חצות. ובירושלמי כל דבר שהוא צורך המועד אם התחיל בה קודם י"ד גומר עד חצות אבל לא יתחיל בה בתחלה בי"ד אפי' הוא צורך המועד. ועל כן מנהג שאם יבא י"ד בניסן בשבת שאין אומרי' צדקתך בשבת במנחה לפי שבזמן שבית המקדש קיים משעה שמתחילין לשחוט הפסחי' מתחילין לומר הלל לפיכך הרי הוא כחולו של מועד. וי"א שהג' אומניות שאמרנו מותרין להתחיל ולגמור קודם חצות בכל מקום.
